ביקורת שקרית באתר — האם אפשר לתבוע לשון הרע

חוק איסור לשון הרע, התשכ"ה-1965, מגדיר לשון הרע כפרסום שעלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג, לבזותו, לפגוע במשרתו או במקצועו, או לפגוע בעסקו. ביקורת באתר ביקורות, גוגל, פייסבוק או tripadvisor יכולה ליפול בהגדרה - אבל לא כל ביקורת שלילית.

ההבחנה המרכזית: חוות-דעת אישית סובייקטיבית ("האוכל לא היה לטעמי", "השירות היה איטי בעיניי") - לא לשון הרע. הצגת עובדות שקריות ("מצאתי תיקן בצלחת", "המוכר גנב לי את הכרטיס") - יכולה להיות לשון הרע אם העובדות אכן שקריות.

חידוש חשוב של החוק (תיקון משנת 1999): סעיף 7א מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי ללא הוכחת נזק. כלומר, אינכם צריכים להוכיח שאיבדתם לקוחות ספציפיים או שהמכירות ירדו באחוזים מדויקים - מספיק להוכיח שהפרסום היה לשון הרע ושנגרמה פגיעה.

סכום הבסיס שנקבע בסעיף 7א הוא 50,000 ש"ח, ומתעדכן צמוד מדד מאז ספטמבר 1998 (סעיף 7א(ה)). התקרה האפקטיבית בשנת 2026 עומדת על סדר גודל של כ-80,000 ש"ח לכל פרסום. במקרי חוסר תום-לב מובהקים החוק מאפשר פסיקה כפולה (כלומר עד כ-160,000 ש"ח). בפועל, בית משפט לתביעות קטנות נוטה לפסוק נמוך מהתקרה — הסכומים שנפסקים בפועל הם בדרך כלל בטווח של אלפים בודדים עד עשרת אלפים בודדים לפי הנסיבות.

לא כל ביקורת שלילית תוביל לזכייה. החוק מקנה לכותב כמה הגנות משמעותיות. סעיף 14 הוא ההגנה החזקה ביותר - "אמת הפרסום ועניין ציבורי". אם הכותב יוכיח שהדבר שפרסם היה אמת, ושבפרסומו היה עניין ציבורי, התביעה תידחה גם אם הפגיעה אמיתית.

סעיף 15(2) הוא הגנת "תום-לב במתן ביקורת על שירותי הציבור" - בה מותר לבטא חוות-דעת על עסקים הפועלים מול הציבור. כדי שההגנה תעמוד, נדרשת חוות-דעת אמיתית ולא הצגת עובדות שקריות במסווה.

הצעד הראשון אינו תביעה אלא הסרה. פנו ישירות לפלטפורמה - גוגל, פייסבוק, tripadvisor - עם בקשת הסרה מנומקת. רוב הפלטפורמות מקבלות בקשה של בעל עסק עם הוכחה לטעות עובדתית (למשל: "הכותבת טוענת שהייתה אצלי ב-12.3.2026 אבל בעסק לא בוצעו הזמנות ביום זה"). אם ההסרה הצליחה - הסכסוך נגמר.

אם הפלטפורמה סירבה והכותב מזוהה - הצעד השני הוא מכתב התראה ישירות אליו, עם דרישת הסרה תוך 7 ימים והבהרה שבכוונתכם להגיש תביעה לפי חוק איסור לשון הרע. המכתב עצמו לעיתים מספיק - כותבים רבים מבוהלים ומסירים. אם לא - מגישים תביעה קטנה.