אי-הפקדות לקרן פנסיה - איך תובעים את המעסיק

חובת המעסיק להפקיד לקרן פנסיה נובעת מצו ההרחבה לפנסיה חובה במשק (החל על כל מעסיק במגזר הפרטי) או מצו הרחבה ענפי ספציפי (למשל בענף המוסכים, התעשייה, השמירה). הצו מחייב הפרשה גם של המעסיק וגם של העובד מהיום הראשון (או לאחר תקופת המתנה קצרה, לפי הצו הרלוונטי).

לפי פסיקת בית הדין הארצי, חובת ההפקדה מצו הרחבה מקימה זכות תביעה ישירה של העובד נגד המעסיק (ראו תעא 2390/09 משראקי נ' עמגל; סעש 50054-02-12 יטח נ' מוסך האומן). זאת אומרת: אין צורך להמתין עד הגיע גיל הפרישה - אפשר לתבוע את חוסר ההפקדה כאן ועכשיו.

סוג א - המעסיק כלל לא הפריש את חלקו. זה הסוג הנפוץ. הפיצוי המגיע לעובד הוא בגובה ההפקדות שלא בוצעו (אם לא הוכח סכום נזק אחר). אם רוצים לתבוע גם נזק פנסיוני עתידי - חובה להגיש חוות דעת אקטוארית, אחרת הרכיב הזה יידחה (ראו תעא 11470-09 מלכא נ' גני תקוה).

סוג ב - המעסיק ניכה משכר העובד את חלקו, אבל לא העביר לקרן. זה חמור הרבה יותר. סעיף 19א(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע שסכום שהמעסיק ניכה מהשכר ולא העביר לקופת גמל תוך 21 יום - נחשב שכר מולן. בנוסף, סעיף 25ב(ג) לחוק הגנת השכר מגדיר זאת כעבירה פלילית (ראו דמ 36780-12-17 מלמוד נ' בן-חיים).

ההלכה (סעש 53559-04-22 כפר מנדא נ' טאהא; סעש 27742-07-13 בן עטר נ' אמונה) קובעת שעילת התובענה לפיצוי בגין אי-הפקדות נולדת במועד שבו הפר המעסיק את חובת ההפקדה - לא במועד הפרישה. לכן, התיישנות של 7 שנים חלה על כל הפקדה חודשית בנפרד.

מעשית: אם עבדת אצל מעסיק 10 שנים והוא לא הפריש מעולם - יכול להיות שתוכל לתבוע רק על 7 השנים האחרונות. כל חודש שעובר - אחד מהחודשים הוותיקים מתיישן. כדאי לא להמתין.

אם המעסיק לא הפריש לפנסיה לאורך תקופה ארוכה, מותר לעובד להתפטר ולקבל פיצויי פיטורים מלאים - זאת בעילה של הרעה מוחשית בתנאי העבודה לפי סעיף 11(א) לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג-1963.

בית הדין הכיר במקרה כזה במפורש: בסעש 27646-07-19 ברנבאום נ' עובדיה פיק קריכלי, אי-העברת הפרשות פנסיוניות ב-21 מתוך 50 חודשי עבודה הוכרה כהרעת תנאים מוחשית. לפני התפטרות מומלץ לתת למעסיק התראה כתובה ולתעד את כל הפניות - זה מחזק את התיק.