תביעת שכר עבודה שלא שולם

חוק הגנת השכר, התשי"ח-1958, קובע מועדים מדויקים לתשלום. סעיף 9 קובע ששכר חודשי משולם עם תום החודש שבו הוא משתלם. סעיף 10 קובע ששכר על בסיס שעה / יום / שבוע משולם בתום מחצית החודש. סעיף 12 קובע שעובד שהפסיק עבודה - שכרו ישולם במועד הרגיל כאילו המשיך לעבוד.

סעיף 17 לחוק קובע שלשכר מולן יווסף פיצוי הלנת שכר משמעותי: בשבוע הראשון לאחר המועד - חלק העשרים מהשכר; ולכל שבוע נוסף - חלק העשירי. לחילופין - הפרשי הצמדה בתוספת 20% לכל חודש. בית הדין בוחר את הגבוה מהשניים.

סעיף 26ב לחוק הגנת השכר מציב חובת הוכחה מהפכנית: בתביעה לשכר שבה שעות העבודה שנויות במחלוקת, ואם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות העבודה - הנטל עליו להוכיח שהעובד לא עבד את השעות שטוען.

זה אומר: גם אם אין לך שעון נוכחות, ולא תיעדת את השעות בעצמך - בית הדין יקבל את גרסתך לגבי השעות, אלא אם המעסיק מציג רישום נגדי. סעיף 25 לחוק שעות עבודה ומנוחה מחייב את המעסיק לנהל פנקס שעות עבודה - אז אי-קיומו של פנקס פועל נגדו.

חזקה חשובה נוספת בסעיף 26ב(ג): אם המעסיק לא מסר תלוש שכר או מסר תלוש בלי רכיב גמול שעות נוספות / דמי חופשה / דמי הבראה - חזקה היא שהשכר ששולם הוא שכר רגיל בלבד, ושהרכיבים האלה לא כלולים בו. נטל הסתירה - על המעסיק.

תביעת שכר מוגשת לבית הדין האזורי לעבודה (לא לתביעות קטנות). אם הסכום אינו עולה על 40,700 ש"ח (נכון ל-2026) - היא נדונה בדיון מהיר לפי סעיף 31 לחוק בית הדין לעבודה. ההליך קצר, ידידותי למתדיין לא מיוצג, והעובד פטור בדרך כלל מאגרה.

לפני ההגשה, מומלץ לשלוח למעסיק מכתב התראה: מפרטים את החוב, נותנים מועד לתשלום (7-14 ימים), ומציינים את הכוונה לפנות לבית הדין. הרבה מעסיקים מסדירים את התשלום בשלב הזה. אם הוא לא מגיב או דוחה - מגישים תביעה.